האם משתלם לעובדים להביא חברים לעבודה?

‍להביא חבר לעבודה – זו יוזמה או סיכון? אולי גם וגם. אבל בעיקר – הזדמנות

כולנו מכירים את זה: שיחת קפה של שני חברים מחוץ למשרד, אחד מהם מספר על משרה שהתפנתה, השני עונה "האמת? נשמע מעניין", ופתאום – כמה ימים אחר כך – הם עובדים באותו ארגון. שיטת "חבר מביא חבר" נולדה בדיוק מהרגעים האלה, אבל בעידן שבו תרבות העבודה הופכת לאישית יותר, מחוברת יותר, אנושית יותר – היא הפכה להרבה מעבר לדרך חכמה לגייס.

מדובר ביוזמה שמגיעה מלמטה, מהעובדים עצמם. מהתחושה שלהם כלפי מקום העבודה, מהרצון שלהם להכניס אליו אנשים שקרובים אליהם. כשעובדים מביאים חברים, הם בעצם אומרים: "טוב לי כאן – ואני רוצה שגם לך יהיה טוב." זו לא סתם המלצה, זו הבעת אמון.

מצד שני, יש בזה גם משהו רגשי. המלצה כזו כרוכה לעיתים באחריות, בליווי, ואפילו בחשש קטן – "מה אם זה לא יעבוד?" ולכן, חשוב לשאול את השאלה בגובה העיניים: האם באמת משתלם לעובדים להביא חברים לעבודה? האם זו רק תרומה לארגון, או גם רווח אמיתי לעובדים עצמם?

החדשות הטובות הן שכשזה נעשה נכון, כולם מרוויחים. ובמאמר הזה נבחן בדיוק למה, איך ואיך הופכים את כל החוויה הזאת למשהו שעובדים ימשיכו לרצות לקחת בו חלק מתוך חיבור, ולא רק מתוך אינטרס.

כשאתם ממליצים על חבר – אתם קודם כל ממליצים על עצמכם

המלצה על חבר למקום העבודה היא הרבה יותר ממסרון בוואטסאפ עם לינק לדרושים. זו פעולה שמסמלת אמון כפול: גם באדם שאתם מביאים וגם במקום שבו אתם עובדים. כשעובדים בוחרים לצרף חבר, הם אומרים, במילים אחרות: "אני מספיק בטוח במקום שלי, מספיק שלם עם הערכים של החברה, ומספיק מרוצה מהשגרה המקצועית שלי כדי לשתף בה גם אחרים."

זו הצהרה לא רשמית, אבל רבת משמעות. ובמובנים רבים, זו גם הצהרה על עצמכם. כי החבר שהבאתם ייתפס (לטוב ולרע) כהשתקפות מסוימת של הבחירה שלכם. ואם הוא יצליח, אתם תזכו לקרדיט שקט. ואם פחות, תישאו תחושת אחריות, גם אם לא התבקשתם לכך.

במילים אחרות, כשעובדים מביאים חברים הם נכנסים (גם אם לא במודע) לזירה של השפעה ארגונית. הם מפעילים את הקשרים האישיים שלהם כדי לחזק את הצוות, לייעל את תהליך הגיוס ולעצב את הדנ”א החברתי של החברה. זו לא פעולה טכנית – זו תרומה אסטרטגית.

וכשזה מצליח, זו תחושת הישג אדירה. לראות חבר משתלב, מצליח, לוקח חלק בישיבת צוות, מצטרף לפרויקט משותף, יש בזה הרבה סיפוק. אתם יודעים שעזרתם לא רק לארגון, אלא גם למישהו קרוב לכם למצוא מסגרת טובה. ולצד זה, גם מיקמתם את עצמכם בתוך תרבות של שותפות.

במקום עבודה שיודע לראות את הפעולה הזו ולהוקיר עליה, נבנה ערוץ נוסף של שייכות: כזה שמבוסס על קשרים אנושיים, אכפתיות והבנה שבסוף כל ארגון נבנה קודם כול מאנשים. וכשאדם מביא חבר, הוא מזכיר לכולנו כמה זה אישי.

מה יוצא לעובדים מזה? הרבה יותר ממה שחושבים

קודם כל, חיזוק הקשר החברתי. פתאום יש פנים מוכרות במסדרון, מישהו לחלוק איתו בדיחות פנימיות, או סתם קפה בהפסקה בלי גמגום של Small Talk. האווירה הופכת נינוחה יותר, תחושת השייכות גוברת וההנאה בעבודה? קופצת מדרגה. שנית, עובדים שמביאים חברים נתפסים ככאלה ש"תורמים לתמונה הגדולה". לא רק מבצעים את מה שצריך, אלא גם דואגים לרוח הצוות. זה מיתוג אישי מצוין גם בעיני ההנהלה.

שלישית, התגמול. בלא מעט חברות יש בונוס ממונֵה למי שהביא חבר (או חברה) שהתקבלו לעבודה. ויש גם צ'ופרים לא כספיים, כמו שוברים לחוויה, מתנות ממותגות, ימי חופש, אזכורים באירועים. וכשזה נעשה דרך gogift, זו מתנה שווה באמת. רביעית, חיזוק תחושת ההשפעה. עובד שהביא חבר שמצליח, מרגיש ש"יש לו חלק בזה". שהקול שלו חשוב. וזו לא תחושה של מה בכך, זו מוטיבציה.

ומה עם החסרונות?

לטס טוק דוגרי: לא כל חיבור בין עובדים לחברים שהובאו לעבודה נגמר בהפי אנד. לפעמים דווקא הקרבה יוצרת רגישות. אם החבר החדש לא משתלב מקצועית, אם נוצר מתח בין הציפיות לבין המציאות, או אם היחסים משתנים (וזה קורה), זה עלול להשפיע גם על הדינמיקה בתוך העבודה, וגם מחוץ לה. במקרים קיצוניים, זה אפילו עלול לגרום לאי נעימות מתמשכת או תחושת אכזבה הדדית לשני הצדדים.

בנוסף, כשעובדים מביאים יותר מדי חברים ממעגלים קרובים, עלולה להיווצר קליקה, כלומר תת-קבוצה שמרגישה מחוברת מדי לעצמה ופחות לשאר הארגון. זה לא בהכרח קורה, אבל כשזה קורה, זה עלול לערער את האיזון החברתי בעבודה. גם לזה צריך להיות רגישים.

בעיה נוספת עשויה להיווצר אם לא ברורים מראש כללי המשחק: האם העובד שהביא את החבר יקבל צ'ופר גם אם החבר לא נשאר לאורך זמן? האם ההמלצה שלו תישפט אם הגיוס לא יצליח? האם הוא ירגיש "אחראי" על התנהגות של אדם אחר? כל השאלות האלו צריכות מענה ברור, מדויק ורגיש מצד הארגון.

הבשורה הטובה? כל אלה ניתנים לפתרון – ובעיקר למניעה – כשיש מדיניות ברורה, תקשורת פתוחה, ומערכת תגמולים שמכבדת את העובד אך לא יוצרת עליו לחץ מיותר. ברגע שהעובדים יודעים שמדובר בהמלצה ולא בחתימת ערבות, וכשהיחס לצ’ופר מתמקד בהוקרה ולא בבחינה, כל התהליך הופך בריא, הוגן ונעים יותר לכולם.

לסיכום, כן, יש אתגרים. אבל כשמשקיעים בתכנון נכון, מדגישים את החיובי, ומתגמלים בחוכמה (ובלב), היתרונות לא רק גוברים על החסרונות, הם בונים איתם תרבות ארגונית של אמון, אחריות וחיבור אמיתי.

להביא חבר לעבודה – זה כבר לא רק גיוס. זו תרבות. וכשצ'ופרים עליה כמו שצריך – זה משתלם לכולם

אז האם משתלם לעובדים להביא חברים לעבודה? התשובה, בפשטות, היא כן – אבל בפועל, מדובר בהרבה יותר מעוד שורת בונוס. מדובר באקט עמוק שמחבר בין אמון אישי למעורבות מקצועית. זה רגע שבו עובד אומר: "אני מאמין במקום הזה, מספיק כדי לחלוק אותו." וכשזה נאמר, לא במילים אלא במעשים, מגיע גם להחזיר באותה השפה: בשפת ההוקרה.

עובדים שמביאים חברים מרוויחים הרבה: תחושת שייכות, גאווה, חיבור חברתי, והזדמנות למתג את עצמם כשותפים אמיתיים. הם לא רק "ממלאי משימות", הם חלק פעיל מהסיפור. וכשהארגון יודע לראות את זה, להגיב לזה ולצ’פר בהתאם, נוצר קשר עמוק יותר, מחובר יותר, כזה שלא נבנה במצגת, אלא במעשים הקטנים של היומיום.

וזה בדיוק המקום שבו גוגיפט נכנסת לתמונה. לא כפתרון טכני, אלא כדרך לבנות חוויית הוקרה אמיתית. שוברי מתנה דיגיטליים דרך gogift מאפשרים להעניק מתנות לעובדים בצורה אישית, חכמה, גמישה ובעיקר כזו שנכנסת ללב. כל עובד יכול לבחור מה שמתאים לו, בזמן שמתאים לו, בלי הגרלות, בלי ניחושים, ובלי לוגיסטיקה מיותרת.

יותר מזה – עם עיצוב מותאם, אפשרות להוספת ברכה אישית, ניהול מרוכז ומעקב נוח – gogift היא לא רק מערכת, היא שפה. שפה של הערכה. של גמישות. של תשומת לב. בדיוק מה שצריך כדי לחזק את הרגע הזה שבו עובד מביא חבר ולהפוך אותו לחלק מתרבות ארגונית של תודה.

אז אם גם אצלכם יש עובדים שמביאים חברים, תנו להם להרגיש שזה משתלם. לא רק בכסף, אלא בלב. עם gogift, אתם מעניקים לא רק מתנה, אלא תחושת שותפות. וזה, בעולם של היום, שווה יותר מכל גיוס מוצלח.

‍

‍